באמת שהיתה לידה הכי טובה שיכולתי לבקש.

התחילו צירים בחמש בערב ביום שבת. היינו בדרך לים, זה התחיל בקטנה כמו כאבי מחזור לא חזקים 11ומרווחים. אז עשינו הליכה על הים ברגוע, אחר כך אפילו שתינו יין מול השקיעה והיה ממש כיף.

בערב בבית המשכנו כרגיל, ארוחת ערב, שמנו סרט. הצירים מצטופפים כל 10 דק' בערך ובכל ציר אני נשענת על הכדור פיזיו ונעה עליו. הצירים מתחזקים ומצטופפים עוד. הבנתי כבר שלא אצליח לישון הלילה, אבל שלחתי את איתי לישון לידי על הספה שיצבור כוחות. אני על הספה השנייה, ציר כל 5-6 דק'. בין הצירים נשכבת לנוח ובכל ציר קמה, נשענת על שש על הספה או בעמידה ועושה סיבובי אגן ונשימות.

סביבות אחת-שתיים בלילה הצירים כבר חזקים. ואני מרגישה אותם בעיקר בגב. אני נכנסת למקלחת ואיתי עוזר לי משפריץ לי על הגב ועושה לי מסאג'ים. לקראת שלוש וחצי הצירים כבר כל 2-3 דק' וחזקיםםםם. יאללה מחליטים לצאת לאסף הרופא.

מגיעים ברבע לארבע, אני בכאבים, מחברים אותי למוניטור ובודקים פתיחה. האחות בשוק וגם אנחנו- פתיחה 7!!! היא אומרת שכדאי למהר אם אני רוצה להספיק אפידורל, ואני אומרת לא תודה. מכינים לי חדר, אני בנתיים מתפתלת על המיטה במיון ואיתי מעסה לי את הגב נונסטופ. לוקחים אותי עם כסא גלגלים ישר לחדר לידה, אני נשכבת על המיטה. המיילדת בודקת פתיחה - אני בפתיחה מלאה! והראש כבר נמוך ירד בספינות. כל זה חצי שעה מהרגע שהגענו בערך. תוך כמה דקות מתחילים צירי לחץ. בהתחלה ניסיתי על הצד בשכיבה אך המיילדת הציעה שאעבור לחצי שכיבה על הגב עם רגליים אליי וכך אקדם אותה יותר טוב למטה. הצירי לחץ כואבים, קשים ושורפים. אני לוחצת בכל הכוח, המיילדת אומרת ללחוץ בפה סגור ואני מוחה- לימדו אותי לעשות ששששש... בכל זאת מחליטה לסמוך עליה ולהקשיב לה. איתי מחזיק לי את היד ואומר לי משפטים מחזקים, המיילדת מדרבנת לא לוותר. זה קשה אבל אני נותנת הכל, צורחת ודוחפת את חיי! מרגישה קריעת ים סוף עם כל לחיצה. משתדלת ללחוץ כמה שיותר ארוך והקטנה שלי מתקדמת למטה. אני נוגעת לה בראש! לא זוכרת כמה צירי לחץ היו, איתי חושב 7-8, עניין של 20 דק' בערך. לחיצה אחרונה והיא בחוץ! אושר עילאי, אני לא מאמינה מסתכלת על איתי והוא עליי- עשינו את זה! בדיוק איך שרציתי! בסהכ שעה מהרגע שהגענו לבית חולים ועד שהיתה בחוץ. שמים אותה ישר עליי, היא נקייה ומושלמת. אני מתחילה להניק ישר ויולדת את השילייה כשהיא עלי,  השילייה יוצאת שלמה ויפה בתוך שק ההריון. המיילדת לוקחת אותה להישקל- 2.920 ק''ג. אח''כ היא בודקת את מצב הפירנאום- אין קרע אחד אפילו! אני נושמת לרווחה, מזה מאוד חששתי.

אח''כ העברנו עוד קצת זמן ככה שהיא עליי, היינו בהתאוששות עד תשע בבוקר בערך ומשם למחלקה... אפשר להמשיך עוד אבל אעצור פה.

הייתה לי חוויה מטורפת , מדהימה, לא האמנתי שאצליח ככה. בסופו של דבר גם ההתאוששות היתה טובה מאוד, קמתי אחרי כמה שעות והרגשתי ממש טוב. תכף אנחנו משתחררים הביתה מהמלונית להתחלת החיים החדשים שלנו, עדיין מעכלים את כל מה שהיה ועתיד לבוא.

רציתי להגיד תודה על כל הכלים שנתת לנו, אני בטוחה שהיה לך חלק משמעותי בלידה שלי ובהצלחה שלה. כשתחזרי מחו"ל אשמח שנדבר.. בנתיים תהני מהחפירה :) !

בואי לקבל את הכלים
כדי להגיע ליום הלידה
מוכנה, רגועה, מתרגשת